Latma - to the point. Wishing you a very good year.
יום שני, 13 בספטמבר 2010
יום שישי, 4 ביוני 2010
יום ראשון, 21 בפברואר 2010
וכך התחילו גלי הפיטורים...
בבלוג קצר זה אנסה להראות איך נתפס תהליך "התאמת הוצאות החברה לתנאי המשק" (או כל משפט שווקי אחר מעין זה) בעיני עובדים מן השורה ומנהלים בדרגי הביניים.
הערה כללית- נקודת המבט של העובדים מן השורה, בד"כ לא מובנת להנהלה הבכירה, ועיקרה הוא בד"כ:
• נתק מהפעילות המסחרית היומיומית על לחציה, כישלונותיה והצלחותיה. אולי פעם ברבעון מציגים את ההצלחות באיזה מפגש, על כוס מיץ ורוגלך, די משמים, שחוזר על עצמו עם עובדי החברה.
• פרויקטים חדשים מתורגמים מיידית לעוד עבודה, לעוד לוחות זמנים דחופים ולחוצים, להחלפת סדרי העדיפויות. אותם עדיפויות שאך אתמול היו "טופ פריוריטי" מוחלפים כלאחר יד ב"פריוריטי 0".
• המנהלים הבכירים טסים, אוכלים במסעדות, פוגשים שועי עולם בתערוכות, חוזרים עם גאדג'טים - ובכלל נהנים מהחיים.
• המנהלים הבכירים ואחרים שבראש הפירמידה הם בד"כ חברים שדואגים האחד לשני למשכורות טובות, שיכון בחדרים ולא באופן ספייס, מנות אופציות גדולות ועוד הטבות.
• ההשפעה שלי על החלטות החברה ועל פעילותה מועטה, ואולי לא באמת קיימת.
כאמור זאת היא רק הכללה וממוצע של חוויות שדי הרבה חברים חוו חלקים מהן בזמנים שונים.
ולפתע מתחילות השמועות להתרוצץ במסדרונות: לקוח X ביטל פרויקט, לקוח Y דחה החלטה לרבעון הבא, הפייפ ליין (תחזית מכירות) מתרוקן ומצטמצם, הנחות ומבצעים לא מושכים לקוחות, פרויקט אחר שהתחלנו לא עובר לשלב הבא. וכן הלאה וכן הלאה מיני שמועות.
וכך חיים להם העובדים משמועה לשמועה כאשר השמועה העקשנית שתמיד מרחפת כעננה על ראשיהם היא "ההערכה המלומדת" שצפוי גל קיצוצים ופיטורים (כך בשפת המקור...). כמובן שההערכות מתגברות כאשר מתפשטת השמועה על ישיבת הנהלה או בורד שמתוכננת לזמן הקרוב או שהמנכ"ל עומד להגיע לארץ ל"ביקור עבודה שגרתי".
ואז לאחר שכולם כבר עסוקים מעל הראש בספקולציות מספקולציות שונות, המורל לא משהו וכמוהו גם התפוקה, באמת מגיע המנכ"ל לחברה וטורח לעבור במסדרון כדי לפזר ביטחון ועידוד. לאחר מכן הוא נעלם לסדרת ישיבות במשרדים ומחוצה להם. מה שכמובן מגביר את חרושת השמועות, ותוך קיצור פז"מ משמעותי, מעלה בדרגה את רב-אלוף שמועתי.
ולאחר מספר ימים של פגישות עבודה "שגרתיות" לפעמים נקראת החברה לישיבת עדכון "שגרתית" או "רבעונית" או כיוצא בזה שם סתמי במכוון, ולפעמים, במקום, יוצא מייל עדכון מטעם המנכ"ל לכלל עובדי החברה.
בכל מקרה המסר הוא (מלווה בPPT ורוגלך או לא) – זה השוק, זה הם, זה לא אנחנו.
ההנהלה המנוסה שלנו עם יד על הדופק, על ההגה, על הסטיק ובקיצור על הכיפק. העובדים שלנו (אתם...) הם המשאב הכי חשוב של החברה והם הסיירת המעולה ביותר שקיימת ומטרתנו לשמור על המשאב הזה, מכל משמר, בכל צורה שנוכל. אבל מה לעשות אלו הם תנאי השוק, המוצר המעולה/החדשני/פורץ הדרך דורש עוד קצת בשלות וכו'. אולם את עיקר הבעיה מהווים הלקוחות שלנו שלא עומדים ביעדי הקנייה שלהם (תודה לחיים על מטבע הלשון האדיר הזה). ולכן, עובדים יקירים... אתם מנחשים כבר את ההמשך בעצמכם, לא?
סטייה פילוסופית קצרה - מי בכלל הגה את הרעיון לקרוא לעובדים "משאב". הגדרת המילה משאב במילון רומזת שכנראה לא היה זה איש "משאבי אנוש." והרי ההגדרת בבילון - "אמצעי, מקור, מקור כספי, אמצעים כלכליים, עתודה" - ממש הגדרה שמתאימה לבני אדם. אופס טעות שלי..אלו לא בדיוק בני אדם...אלו רק עובדים...
נו אז מה התכנית האופרטיבית שמוצגת? במשבר האחרון יד ההנהלה הייתה קלה יותר על חרב הקיצוץ במשכורות הארגון, ובד"כ היה זה הצעד הראשון שננקט. במשבר ה-דוט.קום, בתחילת המאה, צעד זה היה פחות פופולרי ובד"כ ננקט כצעד ביניים בין שני גלי פיטורים.
ואז לאחר שגם זה לא עזר, הסתבר שגם הוכנה רשימת ה"התאמות". שכמובן מטרתה היא להתאים את הוצאות החברה להכנסות הקיימות והצפויות.
וכצפוי, ואופן שלא הפתיע אף עובד מן השורה, נמצאו האשמים וכמובן שעליהם לשאת בעונש.
תחילה פוטרה מחלקת התה, ופוטרו שני עובדי QA חדשים שנקלטו לא מזמן. בנוסף צורפו לרשימה עוד 2 עובדים שמזמן רצו להפטר מהם רק לא היה נעים ("ניקוי אורוות"). למותר לציין שסך כל החיסכון בפיטורים הללו משתווים, אולי, לעלות המעביד של איש שווק בכיר, מנהל בכיר, סמנכ"ל וכדומה.
ואלו בדיוק השאלות ששואל את עצמו כמעט כל עובד מהשורה. האם "החיסכון" מהצעד הזה, הוא מה שבאמת יציל את החברה? האם אלו הם האשמים במצב שאליו נקלעה החברה? האם שוב ההנהלה דואגת לחברי הגילדה? האם שוב הם מצפים שנעבוד יותר קשה כדי לבצע את העבודה של אלו שפוטרו? האם אני צריך להתחיל להתרכז ברענון הרזומה שלי, ויפה שעה אחת קודם? וחשוב מכול - מי יחלק לנו את התה עכשיו? סליחה שכחתי, במסגרת החיסכון גם התה קוצץ. נשאר רק נס קפה וחלב דל. :-)
בחלק מהמקרים פוטרו האנשים בצורה שניסתה להתייחס אליהם כאל אנשים. לפעמים לא. אחרי הכול איזה התחשבות מיוחדות צריכים ה-X'ם במשבצות (של האקסל...) לקבל? לא מספיק חודש המשכורת הנוסף שנתנו להם כדי להביע את הערכתנו?
ואז הסתברו שני דברים: האחד, שמשום מה הוצאות החברה סרבו להתיישר עם המציאות ויש להמשיך ולנקוט עוד צעדי ייעול והתאמה. השני, שמשום מה חלק מהעובדים הפכו להיות ציניים ופחות משתפי פעולה וכמובן שגם התפוקה ירדה. וזאת דווקא בתקופה שההנהלה מצפה מכול עובד לתת כתף ולתרום למאמץ המלחמתי.
תוצאה "מינורית" נוספת, של משברי האמון האלו, היא שדווקא הטובים והמצוינים התחילו לפזול החוצה ולהפתעתם גם מצאו משרה טובה יותר (לדעתם) בחברה טובה יותר (לדעתם) בשוק יציב יותר (לדעתם כמובן), שגם שיפרה את תנאי כלוב הזהב בטיפה. והחברה נשארה עם אלו ש"עושים עבודה מצוינת"...לעיתים כל כך מצוינת שהיה צורך לסגור אותה...כמובן שאלו שבראש הפירמידה איכשהו הסתדרו...
ומה קורה עם המפוטרים, סליחה, עם המותאמים? אלו שחשבו שהגיעו לנחלה ולשלוה ולבטחון?
על זה בבלוג הבא.
בינתיים סעו בזהירות, בצד ימין של בכביש ושובו בבטחון.
יובל דניאלי
http://xeesm.com/YuvalDanieli/
הערה כללית- נקודת המבט של העובדים מן השורה, בד"כ לא מובנת להנהלה הבכירה, ועיקרה הוא בד"כ:
• נתק מהפעילות המסחרית היומיומית על לחציה, כישלונותיה והצלחותיה. אולי פעם ברבעון מציגים את ההצלחות באיזה מפגש, על כוס מיץ ורוגלך, די משמים, שחוזר על עצמו עם עובדי החברה.
• פרויקטים חדשים מתורגמים מיידית לעוד עבודה, לעוד לוחות זמנים דחופים ולחוצים, להחלפת סדרי העדיפויות. אותם עדיפויות שאך אתמול היו "טופ פריוריטי" מוחלפים כלאחר יד ב"פריוריטי 0".
• המנהלים הבכירים טסים, אוכלים במסעדות, פוגשים שועי עולם בתערוכות, חוזרים עם גאדג'טים - ובכלל נהנים מהחיים.
• המנהלים הבכירים ואחרים שבראש הפירמידה הם בד"כ חברים שדואגים האחד לשני למשכורות טובות, שיכון בחדרים ולא באופן ספייס, מנות אופציות גדולות ועוד הטבות.
• ההשפעה שלי על החלטות החברה ועל פעילותה מועטה, ואולי לא באמת קיימת.
כאמור זאת היא רק הכללה וממוצע של חוויות שדי הרבה חברים חוו חלקים מהן בזמנים שונים.
ולפתע מתחילות השמועות להתרוצץ במסדרונות: לקוח X ביטל פרויקט, לקוח Y דחה החלטה לרבעון הבא, הפייפ ליין (תחזית מכירות) מתרוקן ומצטמצם, הנחות ומבצעים לא מושכים לקוחות, פרויקט אחר שהתחלנו לא עובר לשלב הבא. וכן הלאה וכן הלאה מיני שמועות.
וכך חיים להם העובדים משמועה לשמועה כאשר השמועה העקשנית שתמיד מרחפת כעננה על ראשיהם היא "ההערכה המלומדת" שצפוי גל קיצוצים ופיטורים (כך בשפת המקור...). כמובן שההערכות מתגברות כאשר מתפשטת השמועה על ישיבת הנהלה או בורד שמתוכננת לזמן הקרוב או שהמנכ"ל עומד להגיע לארץ ל"ביקור עבודה שגרתי".
ואז לאחר שכולם כבר עסוקים מעל הראש בספקולציות מספקולציות שונות, המורל לא משהו וכמוהו גם התפוקה, באמת מגיע המנכ"ל לחברה וטורח לעבור במסדרון כדי לפזר ביטחון ועידוד. לאחר מכן הוא נעלם לסדרת ישיבות במשרדים ומחוצה להם. מה שכמובן מגביר את חרושת השמועות, ותוך קיצור פז"מ משמעותי, מעלה בדרגה את רב-אלוף שמועתי.
ולאחר מספר ימים של פגישות עבודה "שגרתיות" לפעמים נקראת החברה לישיבת עדכון "שגרתית" או "רבעונית" או כיוצא בזה שם סתמי במכוון, ולפעמים, במקום, יוצא מייל עדכון מטעם המנכ"ל לכלל עובדי החברה.
בכל מקרה המסר הוא (מלווה בPPT ורוגלך או לא) – זה השוק, זה הם, זה לא אנחנו.
ההנהלה המנוסה שלנו עם יד על הדופק, על ההגה, על הסטיק ובקיצור על הכיפק. העובדים שלנו (אתם...) הם המשאב הכי חשוב של החברה והם הסיירת המעולה ביותר שקיימת ומטרתנו לשמור על המשאב הזה, מכל משמר, בכל צורה שנוכל. אבל מה לעשות אלו הם תנאי השוק, המוצר המעולה/החדשני/פורץ הדרך דורש עוד קצת בשלות וכו'. אולם את עיקר הבעיה מהווים הלקוחות שלנו שלא עומדים ביעדי הקנייה שלהם (תודה לחיים על מטבע הלשון האדיר הזה). ולכן, עובדים יקירים... אתם מנחשים כבר את ההמשך בעצמכם, לא?
סטייה פילוסופית קצרה - מי בכלל הגה את הרעיון לקרוא לעובדים "משאב". הגדרת המילה משאב במילון רומזת שכנראה לא היה זה איש "משאבי אנוש." והרי ההגדרת בבילון - "אמצעי, מקור, מקור כספי, אמצעים כלכליים, עתודה" - ממש הגדרה שמתאימה לבני אדם. אופס טעות שלי..אלו לא בדיוק בני אדם...אלו רק עובדים...
נו אז מה התכנית האופרטיבית שמוצגת? במשבר האחרון יד ההנהלה הייתה קלה יותר על חרב הקיצוץ במשכורות הארגון, ובד"כ היה זה הצעד הראשון שננקט. במשבר ה-דוט.קום, בתחילת המאה, צעד זה היה פחות פופולרי ובד"כ ננקט כצעד ביניים בין שני גלי פיטורים.
ואז לאחר שגם זה לא עזר, הסתבר שגם הוכנה רשימת ה"התאמות". שכמובן מטרתה היא להתאים את הוצאות החברה להכנסות הקיימות והצפויות.
וכצפוי, ואופן שלא הפתיע אף עובד מן השורה, נמצאו האשמים וכמובן שעליהם לשאת בעונש.
תחילה פוטרה מחלקת התה, ופוטרו שני עובדי QA חדשים שנקלטו לא מזמן. בנוסף צורפו לרשימה עוד 2 עובדים שמזמן רצו להפטר מהם רק לא היה נעים ("ניקוי אורוות"). למותר לציין שסך כל החיסכון בפיטורים הללו משתווים, אולי, לעלות המעביד של איש שווק בכיר, מנהל בכיר, סמנכ"ל וכדומה.
ואלו בדיוק השאלות ששואל את עצמו כמעט כל עובד מהשורה. האם "החיסכון" מהצעד הזה, הוא מה שבאמת יציל את החברה? האם אלו הם האשמים במצב שאליו נקלעה החברה? האם שוב ההנהלה דואגת לחברי הגילדה? האם שוב הם מצפים שנעבוד יותר קשה כדי לבצע את העבודה של אלו שפוטרו? האם אני צריך להתחיל להתרכז ברענון הרזומה שלי, ויפה שעה אחת קודם? וחשוב מכול - מי יחלק לנו את התה עכשיו? סליחה שכחתי, במסגרת החיסכון גם התה קוצץ. נשאר רק נס קפה וחלב דל. :-)
בחלק מהמקרים פוטרו האנשים בצורה שניסתה להתייחס אליהם כאל אנשים. לפעמים לא. אחרי הכול איזה התחשבות מיוחדות צריכים ה-X'ם במשבצות (של האקסל...) לקבל? לא מספיק חודש המשכורת הנוסף שנתנו להם כדי להביע את הערכתנו?
ואז הסתברו שני דברים: האחד, שמשום מה הוצאות החברה סרבו להתיישר עם המציאות ויש להמשיך ולנקוט עוד צעדי ייעול והתאמה. השני, שמשום מה חלק מהעובדים הפכו להיות ציניים ופחות משתפי פעולה וכמובן שגם התפוקה ירדה. וזאת דווקא בתקופה שההנהלה מצפה מכול עובד לתת כתף ולתרום למאמץ המלחמתי.
תוצאה "מינורית" נוספת, של משברי האמון האלו, היא שדווקא הטובים והמצוינים התחילו לפזול החוצה ולהפתעתם גם מצאו משרה טובה יותר (לדעתם) בחברה טובה יותר (לדעתם) בשוק יציב יותר (לדעתם כמובן), שגם שיפרה את תנאי כלוב הזהב בטיפה. והחברה נשארה עם אלו ש"עושים עבודה מצוינת"...לעיתים כל כך מצוינת שהיה צורך לסגור אותה...כמובן שאלו שבראש הפירמידה איכשהו הסתדרו...
ומה קורה עם המפוטרים, סליחה, עם המותאמים? אלו שחשבו שהגיעו לנחלה ולשלוה ולבטחון?
על זה בבלוג הבא.
בינתיים סעו בזהירות, בצד ימין של בכביש ושובו בבטחון.
יובל דניאלי
http://xeesm.com/YuvalDanieli/
יום שבת, 20 בפברואר 2010
דעותיי הקודמות (והקדומות?)
אספר לכם סיפור קצר שקיבלתי, כדי שתבינו במה מדובר .
====================================================================
בפעם הראשונה שהגעתי לשוודיה בשנת 1990 אחד מעמיתי, שוודי, היה אוסף אותי כל בוקר מהמלון.
היה זה בחודש ספטמבר, קצת קר וערפילי .
היינו מגיעים מוקדם לוולוו והוא היה מחנה את האוטו מאוד רחוק משער הכניסה (2000 עובדים שמגיעים לחברה במכוניתם ).
ביום הראשון לא אמרתי כלום, גם לא ביום השני והשלישי . בימים שלאחר מכן, עם קצת יותר קירבה , בוקר אחד שאלתי אותו: יש לכם מקום חניה קבוע כאן? כי שמתי לב שאנו מגיעים מוקדם , מגרש החניה ריק ואתה משאיר את האוטו רחוק ......"
לזה הוא ענה בפשטות : "מכיוון שאנו מגיעים מוקדם יש לנו מספיק זמן ללכת ברגל אך מי שיגיע באיחור, כדאי שימצא מקום קרוב יותר לשער. נכון ?"
תארו לעצמכם איזה פרצוף עשיתי. זה היה מספיק כדי שאבדוק לעומק כל דעותיי הקודמות .
==================================================================
באירופה, קיימת מזה כ-10 שנים, תנועה גדולה בשם "סלואו פוד". הארגון סלואו פוד אינטרנשיונל אסוסיאשן, אשר סימלו הוא חילזון, פועל ממרכזו באיטליה, וכיום מצורפות אליו כ-132 ארצות. הלינק לאתר: http://www.slowfood.com/
התנועה מטיפה לאנשים לאכול ולשתות באיטיות, לקחת את הזמן כדי ליהנות מהטעמים, ליהנות מההכנה ביחד עם המשפחה, החברים, בלי למהר ועם איכות.
הרעיון הוא להתנגד לגלובליזציה ולרוח הפאסט פוד ומה שזה מייצג כמודל חיים. תנועת הסלואו פוד משמש בסיס לתנועה רחבה יותר: סלואו אירופה.
כל זאת מבוסס על שאלות ותהיות רבות לגבי הלחץ והטירוף שנוצרו עקב הגלובליזציה , עקב הרצון לכמות במקום איכות מוצר, איכות החיים שלנו או איכות הקיום שלנו.
לפי העיתון, האמריקאי החשוב, ביזנס וויק, העובדים הצרפתיים, על אף שעובדים פחות שעות (35 שעות שבועיות ) יצרניים יותר מאשר עמיתיהם האמריקנים או הבריטים .
הגרמנים, שבהרבה חברות קבעו שבוע עבודה של 28,8 שעות עבודה הגדילו את יצרנותם בכמות הגדולה של 20% .
מה שנקרא " סלואו אטיטיוד " מעורר התפעלות אפילו אצל האמריקנים , אוהבי ה "פאסט" ושל "עשה זאת עכשיו ".
הגישה של אי דחיפות, אין פירושה לעשות פחות או לייצר פחות.
פירושה כן לעבוד ולעשות את הדברים, גם באיכות גבוהה וגם ביותר יצרנות. אבל לעשות עם שימת לב לפרטים ועם פחות דחק.
זה אומר לחזור לערכי המשפחה, החברים, לזמן חופשי, ההנאה והפנאי, החיים בקהילות קטנות, עזרה הדדית.
עכשיו הווה וממשי כנגד לעולמי לא מוגדר ואנונימי .
משמעותו לחזור לערכים היסודיים של האדם, ההנאות של היום יום , פשטות החיים והחיים ביחד ואף של הדת והאמונה .
זה אומר סביבת עבודה עם פחות לחץ, שמחה יותר, יותר נעים ולכן יותר יצרנית, המקום שהאנשים עושים בהנאה מה שהכי טוב יודעים לעשות .
דוגמא ללחיות עכשיו אפשר למצוא בסרט "ניחוח אישה", בה יש סצנה בלתי נשכחת בה העיוור (המגלם אותו אל פצ'ינו ) מזמין בחורה לרקוד והיא עונה לו : "לא יכולה, החבר שלי יגיע תוך כמה דקות ",
לזה עונה העיוור : "אבל, ברגע אחד אפשר לחיות חיים שלמים ", והוא מוציא אותה לרקוד טנגו .
הרבה אנשים חיים בריצה נגד השעון, אך משיגים אותו רק כאשר מתים מהתקף לב או תאונת דרכים בכביש המהיר כדי להגיע בזמן .
יש מי שכל כך לחוצים לחיות את העתיד ששוכחים לחיות את ההווה, שהוא הזמן היחיד שקיים .
לכולנו אותן 24 שעות ביממה . ההבדל הוא בשימוש שכל אחד עושה בזמן שלו .
אנו חייבים לדעת לנצל כל רגע , כי, כפי שאמר ג'ון לנון , "החיים זה מה שקורה בזמן שאנו מתכננים את העתיד ".
הרבה אנשים מפסיקים באמצע כדי לא "לאבד את הזמן" היקר כל כך בעולם הגלובלי. כל הכבוד שהצלחת לקרוא את המסר הזה עד הסוף.
החיים טובים אז חייכו...והאמינו בעצמכם!
וסעו בזהירות, בצד ימין ובלי אלכוהול.
יובל
http://xeesm.com/YuvalDanieli/
הירשם ל-
רשומות (Atom)