בבלוג קצר זה אנסה להראות איך נתפס תהליך "התאמת הוצאות החברה לתנאי המשק" (או כל משפט שווקי אחר מעין זה) בעיני עובדים מן השורה ומנהלים בדרגי הביניים.
הערה כללית- נקודת המבט של העובדים מן השורה, בד"כ לא מובנת להנהלה הבכירה, ועיקרה הוא בד"כ:
• נתק מהפעילות המסחרית היומיומית על לחציה, כישלונותיה והצלחותיה. אולי פעם ברבעון מציגים את ההצלחות באיזה מפגש, על כוס מיץ ורוגלך, די משמים, שחוזר על עצמו עם עובדי החברה.
• פרויקטים חדשים מתורגמים מיידית לעוד עבודה, לעוד לוחות זמנים דחופים ולחוצים, להחלפת סדרי העדיפויות. אותם עדיפויות שאך אתמול היו "טופ פריוריטי" מוחלפים כלאחר יד ב"פריוריטי 0".
• המנהלים הבכירים טסים, אוכלים במסעדות, פוגשים שועי עולם בתערוכות, חוזרים עם גאדג'טים - ובכלל נהנים מהחיים.
• המנהלים הבכירים ואחרים שבראש הפירמידה הם בד"כ חברים שדואגים האחד לשני למשכורות טובות, שיכון בחדרים ולא באופן ספייס, מנות אופציות גדולות ועוד הטבות.
• ההשפעה שלי על החלטות החברה ועל פעילותה מועטה, ואולי לא באמת קיימת.
כאמור זאת היא רק הכללה וממוצע של חוויות שדי הרבה חברים חוו חלקים מהן בזמנים שונים.
ולפתע מתחילות השמועות להתרוצץ במסדרונות: לקוח X ביטל פרויקט, לקוח Y דחה החלטה לרבעון הבא, הפייפ ליין (תחזית מכירות) מתרוקן ומצטמצם, הנחות ומבצעים לא מושכים לקוחות, פרויקט אחר שהתחלנו לא עובר לשלב הבא. וכן הלאה וכן הלאה מיני שמועות.
וכך חיים להם העובדים משמועה לשמועה כאשר השמועה העקשנית שתמיד מרחפת כעננה על ראשיהם היא "ההערכה המלומדת" שצפוי גל קיצוצים ופיטורים (כך בשפת המקור...). כמובן שההערכות מתגברות כאשר מתפשטת השמועה על ישיבת הנהלה או בורד שמתוכננת לזמן הקרוב או שהמנכ"ל עומד להגיע לארץ ל"ביקור עבודה שגרתי".
ואז לאחר שכולם כבר עסוקים מעל הראש בספקולציות מספקולציות שונות, המורל לא משהו וכמוהו גם התפוקה, באמת מגיע המנכ"ל לחברה וטורח לעבור במסדרון כדי לפזר ביטחון ועידוד. לאחר מכן הוא נעלם לסדרת ישיבות במשרדים ומחוצה להם. מה שכמובן מגביר את חרושת השמועות, ותוך קיצור פז"מ משמעותי, מעלה בדרגה את רב-אלוף שמועתי.
ולאחר מספר ימים של פגישות עבודה "שגרתיות" לפעמים נקראת החברה לישיבת עדכון "שגרתית" או "רבעונית" או כיוצא בזה שם סתמי במכוון, ולפעמים, במקום, יוצא מייל עדכון מטעם המנכ"ל לכלל עובדי החברה.
בכל מקרה המסר הוא (מלווה בPPT ורוגלך או לא) – זה השוק, זה הם, זה לא אנחנו.
ההנהלה המנוסה שלנו עם יד על הדופק, על ההגה, על הסטיק ובקיצור על הכיפק. העובדים שלנו (אתם...) הם המשאב הכי חשוב של החברה והם הסיירת המעולה ביותר שקיימת ומטרתנו לשמור על המשאב הזה, מכל משמר, בכל צורה שנוכל. אבל מה לעשות אלו הם תנאי השוק, המוצר המעולה/החדשני/פורץ הדרך דורש עוד קצת בשלות וכו'. אולם את עיקר הבעיה מהווים הלקוחות שלנו שלא עומדים ביעדי הקנייה שלהם (תודה לחיים על מטבע הלשון האדיר הזה). ולכן, עובדים יקירים... אתם מנחשים כבר את ההמשך בעצמכם, לא?
סטייה פילוסופית קצרה - מי בכלל הגה את הרעיון לקרוא לעובדים "משאב". הגדרת המילה משאב במילון רומזת שכנראה לא היה זה איש "משאבי אנוש." והרי ההגדרת בבילון - "אמצעי, מקור, מקור כספי, אמצעים כלכליים, עתודה" - ממש הגדרה שמתאימה לבני אדם. אופס טעות שלי..אלו לא בדיוק בני אדם...אלו רק עובדים...
נו אז מה התכנית האופרטיבית שמוצגת? במשבר האחרון יד ההנהלה הייתה קלה יותר על חרב הקיצוץ במשכורות הארגון, ובד"כ היה זה הצעד הראשון שננקט. במשבר ה-דוט.קום, בתחילת המאה, צעד זה היה פחות פופולרי ובד"כ ננקט כצעד ביניים בין שני גלי פיטורים.
ואז לאחר שגם זה לא עזר, הסתבר שגם הוכנה רשימת ה"התאמות". שכמובן מטרתה היא להתאים את הוצאות החברה להכנסות הקיימות והצפויות.
וכצפוי, ואופן שלא הפתיע אף עובד מן השורה, נמצאו האשמים וכמובן שעליהם לשאת בעונש.
תחילה פוטרה מחלקת התה, ופוטרו שני עובדי QA חדשים שנקלטו לא מזמן. בנוסף צורפו לרשימה עוד 2 עובדים שמזמן רצו להפטר מהם רק לא היה נעים ("ניקוי אורוות"). למותר לציין שסך כל החיסכון בפיטורים הללו משתווים, אולי, לעלות המעביד של איש שווק בכיר, מנהל בכיר, סמנכ"ל וכדומה.
ואלו בדיוק השאלות ששואל את עצמו כמעט כל עובד מהשורה. האם "החיסכון" מהצעד הזה, הוא מה שבאמת יציל את החברה? האם אלו הם האשמים במצב שאליו נקלעה החברה? האם שוב ההנהלה דואגת לחברי הגילדה? האם שוב הם מצפים שנעבוד יותר קשה כדי לבצע את העבודה של אלו שפוטרו? האם אני צריך להתחיל להתרכז ברענון הרזומה שלי, ויפה שעה אחת קודם? וחשוב מכול - מי יחלק לנו את התה עכשיו? סליחה שכחתי, במסגרת החיסכון גם התה קוצץ. נשאר רק נס קפה וחלב דל. :-)
בחלק מהמקרים פוטרו האנשים בצורה שניסתה להתייחס אליהם כאל אנשים. לפעמים לא. אחרי הכול איזה התחשבות מיוחדות צריכים ה-X'ם במשבצות (של האקסל...) לקבל? לא מספיק חודש המשכורת הנוסף שנתנו להם כדי להביע את הערכתנו?
ואז הסתברו שני דברים: האחד, שמשום מה הוצאות החברה סרבו להתיישר עם המציאות ויש להמשיך ולנקוט עוד צעדי ייעול והתאמה. השני, שמשום מה חלק מהעובדים הפכו להיות ציניים ופחות משתפי פעולה וכמובן שגם התפוקה ירדה. וזאת דווקא בתקופה שההנהלה מצפה מכול עובד לתת כתף ולתרום למאמץ המלחמתי.
תוצאה "מינורית" נוספת, של משברי האמון האלו, היא שדווקא הטובים והמצוינים התחילו לפזול החוצה ולהפתעתם גם מצאו משרה טובה יותר (לדעתם) בחברה טובה יותר (לדעתם) בשוק יציב יותר (לדעתם כמובן), שגם שיפרה את תנאי כלוב הזהב בטיפה. והחברה נשארה עם אלו ש"עושים עבודה מצוינת"...לעיתים כל כך מצוינת שהיה צורך לסגור אותה...כמובן שאלו שבראש הפירמידה איכשהו הסתדרו...
ומה קורה עם המפוטרים, סליחה, עם המותאמים? אלו שחשבו שהגיעו לנחלה ולשלוה ולבטחון?
על זה בבלוג הבא.
בינתיים סעו בזהירות, בצד ימין של בכביש ושובו בבטחון.
יובל דניאלי
http://xeesm.com/YuvalDanieli/
הערה כללית- נקודת המבט של העובדים מן השורה, בד"כ לא מובנת להנהלה הבכירה, ועיקרה הוא בד"כ:
• נתק מהפעילות המסחרית היומיומית על לחציה, כישלונותיה והצלחותיה. אולי פעם ברבעון מציגים את ההצלחות באיזה מפגש, על כוס מיץ ורוגלך, די משמים, שחוזר על עצמו עם עובדי החברה.
• פרויקטים חדשים מתורגמים מיידית לעוד עבודה, לעוד לוחות זמנים דחופים ולחוצים, להחלפת סדרי העדיפויות. אותם עדיפויות שאך אתמול היו "טופ פריוריטי" מוחלפים כלאחר יד ב"פריוריטי 0".
• המנהלים הבכירים טסים, אוכלים במסעדות, פוגשים שועי עולם בתערוכות, חוזרים עם גאדג'טים - ובכלל נהנים מהחיים.
• המנהלים הבכירים ואחרים שבראש הפירמידה הם בד"כ חברים שדואגים האחד לשני למשכורות טובות, שיכון בחדרים ולא באופן ספייס, מנות אופציות גדולות ועוד הטבות.
• ההשפעה שלי על החלטות החברה ועל פעילותה מועטה, ואולי לא באמת קיימת.
כאמור זאת היא רק הכללה וממוצע של חוויות שדי הרבה חברים חוו חלקים מהן בזמנים שונים.
ולפתע מתחילות השמועות להתרוצץ במסדרונות: לקוח X ביטל פרויקט, לקוח Y דחה החלטה לרבעון הבא, הפייפ ליין (תחזית מכירות) מתרוקן ומצטמצם, הנחות ומבצעים לא מושכים לקוחות, פרויקט אחר שהתחלנו לא עובר לשלב הבא. וכן הלאה וכן הלאה מיני שמועות.
וכך חיים להם העובדים משמועה לשמועה כאשר השמועה העקשנית שתמיד מרחפת כעננה על ראשיהם היא "ההערכה המלומדת" שצפוי גל קיצוצים ופיטורים (כך בשפת המקור...). כמובן שההערכות מתגברות כאשר מתפשטת השמועה על ישיבת הנהלה או בורד שמתוכננת לזמן הקרוב או שהמנכ"ל עומד להגיע לארץ ל"ביקור עבודה שגרתי".
ואז לאחר שכולם כבר עסוקים מעל הראש בספקולציות מספקולציות שונות, המורל לא משהו וכמוהו גם התפוקה, באמת מגיע המנכ"ל לחברה וטורח לעבור במסדרון כדי לפזר ביטחון ועידוד. לאחר מכן הוא נעלם לסדרת ישיבות במשרדים ומחוצה להם. מה שכמובן מגביר את חרושת השמועות, ותוך קיצור פז"מ משמעותי, מעלה בדרגה את רב-אלוף שמועתי.
ולאחר מספר ימים של פגישות עבודה "שגרתיות" לפעמים נקראת החברה לישיבת עדכון "שגרתית" או "רבעונית" או כיוצא בזה שם סתמי במכוון, ולפעמים, במקום, יוצא מייל עדכון מטעם המנכ"ל לכלל עובדי החברה.
בכל מקרה המסר הוא (מלווה בPPT ורוגלך או לא) – זה השוק, זה הם, זה לא אנחנו.
ההנהלה המנוסה שלנו עם יד על הדופק, על ההגה, על הסטיק ובקיצור על הכיפק. העובדים שלנו (אתם...) הם המשאב הכי חשוב של החברה והם הסיירת המעולה ביותר שקיימת ומטרתנו לשמור על המשאב הזה, מכל משמר, בכל צורה שנוכל. אבל מה לעשות אלו הם תנאי השוק, המוצר המעולה/החדשני/פורץ הדרך דורש עוד קצת בשלות וכו'. אולם את עיקר הבעיה מהווים הלקוחות שלנו שלא עומדים ביעדי הקנייה שלהם (תודה לחיים על מטבע הלשון האדיר הזה). ולכן, עובדים יקירים... אתם מנחשים כבר את ההמשך בעצמכם, לא?
סטייה פילוסופית קצרה - מי בכלל הגה את הרעיון לקרוא לעובדים "משאב". הגדרת המילה משאב במילון רומזת שכנראה לא היה זה איש "משאבי אנוש." והרי ההגדרת בבילון - "אמצעי, מקור, מקור כספי, אמצעים כלכליים, עתודה" - ממש הגדרה שמתאימה לבני אדם. אופס טעות שלי..אלו לא בדיוק בני אדם...אלו רק עובדים...
נו אז מה התכנית האופרטיבית שמוצגת? במשבר האחרון יד ההנהלה הייתה קלה יותר על חרב הקיצוץ במשכורות הארגון, ובד"כ היה זה הצעד הראשון שננקט. במשבר ה-דוט.קום, בתחילת המאה, צעד זה היה פחות פופולרי ובד"כ ננקט כצעד ביניים בין שני גלי פיטורים.
ואז לאחר שגם זה לא עזר, הסתבר שגם הוכנה רשימת ה"התאמות". שכמובן מטרתה היא להתאים את הוצאות החברה להכנסות הקיימות והצפויות.
וכצפוי, ואופן שלא הפתיע אף עובד מן השורה, נמצאו האשמים וכמובן שעליהם לשאת בעונש.
תחילה פוטרה מחלקת התה, ופוטרו שני עובדי QA חדשים שנקלטו לא מזמן. בנוסף צורפו לרשימה עוד 2 עובדים שמזמן רצו להפטר מהם רק לא היה נעים ("ניקוי אורוות"). למותר לציין שסך כל החיסכון בפיטורים הללו משתווים, אולי, לעלות המעביד של איש שווק בכיר, מנהל בכיר, סמנכ"ל וכדומה.
ואלו בדיוק השאלות ששואל את עצמו כמעט כל עובד מהשורה. האם "החיסכון" מהצעד הזה, הוא מה שבאמת יציל את החברה? האם אלו הם האשמים במצב שאליו נקלעה החברה? האם שוב ההנהלה דואגת לחברי הגילדה? האם שוב הם מצפים שנעבוד יותר קשה כדי לבצע את העבודה של אלו שפוטרו? האם אני צריך להתחיל להתרכז ברענון הרזומה שלי, ויפה שעה אחת קודם? וחשוב מכול - מי יחלק לנו את התה עכשיו? סליחה שכחתי, במסגרת החיסכון גם התה קוצץ. נשאר רק נס קפה וחלב דל. :-)
בחלק מהמקרים פוטרו האנשים בצורה שניסתה להתייחס אליהם כאל אנשים. לפעמים לא. אחרי הכול איזה התחשבות מיוחדות צריכים ה-X'ם במשבצות (של האקסל...) לקבל? לא מספיק חודש המשכורת הנוסף שנתנו להם כדי להביע את הערכתנו?
ואז הסתברו שני דברים: האחד, שמשום מה הוצאות החברה סרבו להתיישר עם המציאות ויש להמשיך ולנקוט עוד צעדי ייעול והתאמה. השני, שמשום מה חלק מהעובדים הפכו להיות ציניים ופחות משתפי פעולה וכמובן שגם התפוקה ירדה. וזאת דווקא בתקופה שההנהלה מצפה מכול עובד לתת כתף ולתרום למאמץ המלחמתי.
תוצאה "מינורית" נוספת, של משברי האמון האלו, היא שדווקא הטובים והמצוינים התחילו לפזול החוצה ולהפתעתם גם מצאו משרה טובה יותר (לדעתם) בחברה טובה יותר (לדעתם) בשוק יציב יותר (לדעתם כמובן), שגם שיפרה את תנאי כלוב הזהב בטיפה. והחברה נשארה עם אלו ש"עושים עבודה מצוינת"...לעיתים כל כך מצוינת שהיה צורך לסגור אותה...כמובן שאלו שבראש הפירמידה איכשהו הסתדרו...
ומה קורה עם המפוטרים, סליחה, עם המותאמים? אלו שחשבו שהגיעו לנחלה ולשלוה ולבטחון?
על זה בבלוג הבא.
בינתיים סעו בזהירות, בצד ימין של בכביש ושובו בבטחון.
יובל דניאלי
http://xeesm.com/YuvalDanieli/
